שינוי גישה בביקורות מחירי העברה 

שינוי גישה בביקורות מחירי העברה כבר זמן מה שהתאמות מחירי העברה הפכו לכלי מרכזי בידי רשויות המס על מנת להגדיל את הכנסותיהם. ישנה פעילות ערה ביותר של רשויות מס בביקורות מחירי העברה. אך לא רק כמות ביקורות מחירי העברה גדלה, אלא גם התחכום של רשויות המס גדל. אם פעם רשויות המס התמקדו בפסילת כמה מהחברות (בדרך כלל הרשויות ניסו לנפות חברות עם רווחיות נמוכה בטיעונים שהפונקציות או הסיכונים אינם תואמים לאלו של הנישום) שנבחרו על ידי הנישום לצורך השוואת רווחיות, היום המצב הוא שונה. רשויות המס יותר יותר חותרות לטענה שהנישום במדינה הוא בעל נכסים בלתי מוחשיים ולכן רווחייו צריכים להיות בהתאם. יתרה מכך, על מנת לאמת או להפריח את תיעוד מחירי העברה, רשויות המס מתאמות ראיונות עם בעלי תפקידים מרכזיים על מנת לאמת את הפונקציות והסיכונים שתועדו. מטרת ביקורות מסוג זה היא לנסות ולמצוא הבדלים מהותיים בין הפונקציות והסיכונים המתועדים לבין התשובות הניתנות בפועל על ידי המרואיינים. המגמה ברורה, רשויות המס מנסות להוכיח יצירת נכסים בלתי מוחשייים ולהכיל התאמת מחירי העברה בהתאם. כדוגמא, לאחרונה רשויות המס בגרמניה ערכו ביקורת מחירי העברה למפיץ נטול סיכון של חברה רב לאומית. במהלך הביקורת רשויות המס בחנו את הוצאות השיווק והפרסום של המפיץ וטענו שאחוז ההוצעה עולה בהרבה מאחוז ההוצעה של שיווק ופרסום של חברות ההשוואה. בידי המפיץ היה תיעוד של מחירי העברה שבדק את הרווחיות הראויה למפיץ נטול סיכון. המפיץ הראה רווחיות תפעולית שהייתה בטווח הרווחיות התפעולית של חברות ברות ההשוואה. אולם, רשויות המס טענו שהמפיץ הוא לא חסר סיכון כפי שנטען בתיעוד מחירי העברה ושהוא מבצע פונקציות שיווק שאינה עולה בקנה מידה עם מפיץ נטול סיכונים. רשות המס הגרמנית טענה שמכיוון שלמפיץ יש מחלקת שיווק הוא לא יכול להיות מוגדר כמפיץ נטול סיכונים. במכתב שנשלח למפיץ דרשה רשות המס לעלות את אחוז הרווחיות התפעולית של המפיץ. הנישום מצידו טען שפעילות השיווק אינה יוצרת נכס בלתי מוחשי מכיוון שבתעשייה של המפיץ המותג הוא לא המניע העיקרי למכירות, אלא המחיר הנמוך של המוצר. רשות המס לא נענתה בחיוב לתגובת הנישום ושלחה ניתוח המצדיק את הדרישה הנוספת לרווח תפעולי. רשות המס הגרמנית נקטה בגישה מאד 'יצירתית' בכך שהיא בדקה את ההפרש של אחוז הוצאות השיווק של הנישום לבין אחוז הוצאות השיווק של חברות ברות ההשוואה. את ההפרש בהוצאות השיווק הכפילה הרשות באחוז רווחיות גבוה וקבעה שהתוצאה היא הוספה לרווח התפעולי של הנישום. גישה הרשות הגרמנית מעניינת במיוחד משום שהיא לא התייחסה להוצאות השיווק הנוספות של הנישום בתור הוצאות של נותן שירותי שיווק, אלא טענה שאלו הוצאות שיוצרות נכס שיווקי ולכן הרווחיות צריכה להיקבע כאחוז מהמכירות. בעקבות טענות רשות המס הגרמנית, שלח הנישום מזכר המפרט את מדיניות מחירי העברה של הקבוצה בכל העולם. בנוסף פירט הנישום את מהות פונקציות השיווק שלו ושל מפיצים נוספים בעולם. המזכר פירט את שיטת מחירי העברה הנהוגה על מנת לקבוע את מחירי העברה של המפיצים וכללה את הניתוח הכלכלי של מחירי השוק. עדיין, רשות המס הגרמנית סירבה לשנות את עמדתה הטוענת שהנישום פיתח נכס שיווקי בלתי מוחשי. בעקבות זאת, הנישום הציע למפקח המס פשרה ולהעלות את אחוז הרווחיות התפעולית. אך גם פשרה זו לא התקבלה והעניין הגיע למבוי סתום. כרגע מצפה הנישום להגיש ערעור לביתהמשפט על החלטת רשות המס. מקרה זה הוא עקרוני מכיוון שאם תצליח רשות המס בהוכחת טענתה, יחשב המפיץ לבעל נכס שיווקי בלתי מוחשי ותשלומי המס בגרמניה יגדלו משמעותית.